ארגון מבוא שערים

בכללות ההנהגה עשר הספירות בונים חמישה פרצופים : הכתר שפועל לבדו – פרצוף אריך אנפין, החכמה שפועל לבודו – פרצוף אבא, הבינה שפועלת לבדה – פרצוף אמא, ששה הקצוות שפועלים יחד שהם חג"ת נה"י – פרצוף זעיר אנפין, המלכות נעשית – פרצוף נוקבא.

התחלקות נוספת, כאשר ספירת המלכות של אבא ואמא בפני עצמם הם נקראים פרצופי ישראל סבא ותבונה בהתאמה.

אפשר יהיה להבחין בעוד חלוקה, שספירות המלכות של הפרצופים ישראל סבא ותבונה פועלים בפני עצמם הם נעשים לעוד שני פרצופים, שני הפרצופים האחרונים נקראים : ישראל סבא ותבונה שניים.
בכל אופן, החלוקה המרכזית היא של חמשת הפרצופים אריך אנפין אבא ואמא זעיר אנפין ונוקבא, פרצופים נוספים בהם דנה חכמת הקבלה הם יעקב ולאה.
בתחילה שולט אריך אנפין ומעביר מהארתו לאבא ואמא שמעבירים מהארתם לזעיר אנפין מימין ומשמאל והוא מקשר אותם ומשפיע במלכות.

חמשת הפרצופים הם גם הקשורים לענייני הנשמה, ההקשר אל חלקי הנשמה הוא גם בחלוקה לשלושה זמנים שכנגד א"א או"א וזו"ן, שהם הזמן בהיות האדם בעולם הזה והזמן בעולם הבא וזמן תחיית המתים, זמן העולם הזה הוא הבחינה של הפרצופים של זעיר אנפין שהוא זמן קצר ונוקבא, הזמן של העולם הבא הוא הבחינה של הפרצופים אבא ואמא שהם הימין והשמאל לשכר ולעונש, הזמן של העתיד לבוא הוא זמן הנצחיות והוא הבחינה של א"א.

להלן אבאר את חמשת הפרצופים העיקריים :

אריך אנפין
אם העולם היה צריך להיות מונהג על פי שכר ועונש בלבד, היה נחרב העולם כבר כמה פעמים ובטח שבימינו.
לכן ישנה הנהגה אחת שכולה על פי מידת החסד והרחמים, כולה ברצון לעשות חסד ולהשפיע בכל דבר חסד.
ההנהגה הזאת היא הקרויה אריך אנפין, העומדת תמיד להנהיג את העולם בכל הזמנים וללא שינוי.

עניין הנהגת אריך אנפין, הוא או גילוי ההנהגה הזו או העלמות ההנהגה הזו וזאת מכיוון שגמילות חסד הוא בהעלם ואינו צריך להתגלות כיוון שאז נמצא שאין זה פעולת חסד מושלם ושיש כאן משהו כמו "אגו", ההעלם אומר שהפעולה היא בצמצום בכדי לספק את מה שצריך לקיום הבריאה למען לא יחרב העולם, היינו שפעולת האריך אנפין היא בהסתר מחשבת הבורא והיא פעולת חסד גמור ובזכות זה מתקיים העולם. יש ומידת הטוב הזה מתגלה אלינו, שההטבה במצב של גילוי ולא במצב של העלמה הקרוי הסתר פנים.

צריך האדם לדעת, שראשית הרצון האלקי הוא להיטיב לברואיו, אך למען יוכל לתת הטבה מושלמת נתן את זכות הבחירה.
כלומר שישנם דרכים מספר להטבה, הדרכים הללו הם ההשתלשלות של הפרצופים אבא ואמא (בקיצורם או"א) מאריך אנפין (בקיצורו א"א).
הפרצוף אריך אנפין הוא הפרצוף הראשון והמרכזי ביותר בעולם האצילות, כיוון שהוא נבנה מספירת הכתר הכללית שהיא העליונה על כולם.

מקורות

א"א שורש כל הפרצופים [אריך אנפין, הוא הפרצוף העליון מתוך המערך של חמשת הפרצופים שהם א"א או"א זו"ן וכיוון שאו"א זו"ן הם השתלשלות שלו הרי הוא שורשם].
והוא שורש לכל שאר האצילות [להלן בהמשך ביאור מושגי העולמות], זהו ההפרש שבינו לשאר הפרצופים, שאר הפרצופים - כל אחד ענף בפני עצמו, אף על פי שיוצאים בהשתלשלות זה מזה, אינם ענפים באמת זה מזה.

אלא כולם ענפים של א"א [כל הפרצופים המשתלשלים מפרצוף אריך אנפין, הם כמעין ענפים היוצאים ממנו].
ועל כן אינו נחשב כל כך עמהם, כי אינו בסוג אחד עמהם, אלא הוא השורש [והוא אינו ענף, אלא המקור], והם ענפיו.
אך כשנדבר מכל האצילות, שורש וענפים [היינו השורש שהוא א"א והענפים שהם או"א זו"ן], אז נזכיר גם א"א.

שכולם ענפים ממנו ממש, ולא בדרך ההשתלשלות לבד, כמו שאר ענפים זה לגבי זה, אלא ענפים ממש [ממש יוצאים ממנו].
והוא פועל פעולותיו על ידיהם [כי הם הרי הענפים שלו], כי ההנהגה כולה נשרשת בו [שהיא דרך ההטבה השלמה לברואים], אלא שלהתגלות מתחלק בד' פרצופים המלבישים אותו [שהם אבא ואמא, זעיר אנפין ונוקבא].
ותראה שעל כן א"א ארכו בכל העולם, וד' הפרצופים כולם מלבישים אותו [כמו בגדים המלבישים את גוף האדם].
פירוש - או"א עד הטבור, זו"ן מן הטבור ולמטה. הרי שכולם אינם אלא לבושים אליו, שכל לבוש מלביש איזה חלק ממנו לבד, עד שבין כולם מלבישים אותו. *

* ספר קל"ח פתחי חכמה - פתח צ
אבא ואמא

בכדי לקבל את ההטבה השלימה יש צורך בחוקי משפט על כל חלקיו, זהו ההשתלשלות היוצאת כענפים מפרצוף אריך אנפין.
המשפט עצמו על כל חלקיו הוא פרצוף זעיר אנפין ופרצוף הנוקבא היא השורש של המקבלים, כך שבה קבועים החוקים של דרכי ההנהגה שלנו, היינו הנוקבא מקבלת ופרצוף זעיר אנפין הוא העניין של ההשפעה.
מה שנמצא בין פרצוף אריך אנפין לבין פרצופי זעיר אנפין והנוקבא, הם הפרצופים אבא ואמא.
יוצא אם כן שהפרצופים אבא ואמא הם הסיבות אל ענייני המשפט, כיוון שפרצוף זעיר אנפין משתלשל מהם, הטעמים של המשפט נובעים מן הסבה של הבריאה שהיא להיטיב הטבה מושלמת והם נקבעים באבא ואמא באופן כזה שבפרצוף אבא נקבעים העניינים באופן כללי שזהו הבחינה של ספירת החכמה, כאשר אותם האופנים הכלליים נקבעים בהמשך לסיבת הבריאה שהיא ההטבה ואמא היא הפורטת לפרטים את האופנים הכלליים, דבר זה מובן מכך שפרצוף אבא ופרצוף אמא משתלשלים מא"א. המגמה העיקרית של הבריאה היא ההטבה וזהו עניין א"א, ההשתלשלות מא"א הוא אבא ואמא.
אבא הוא הסיבה הכללית לזעיר אנפין ואמא היא הסיבה עם הפרטים של הסיבה הכללית, בדומה לזרע האב ורחם האם שהיא הסיבה המפורטת יותר והמוציאה אל הפועל.
אבא ואמא הם פרצופים שנעשים מהחכמה והבינה הכלליים של עולם האצילות, הם אלו המולידים את פרצוף זעיר אנפין שהוא קרוי בן אליהם. אבא ואמא מתכננים את הדרכים של המשפט, הם אלו שנותנים את הטעמים למשפט. הם מובילים את זעיר אנפין ונוקבא בחכמה ובינה לקראת השלמות של סוף התיקון שמקסימום אורכו הוא ששת אלפים שנה. בכדי להנהיג בשלמות את פרצוף זעיר אנפין, אבא ואמא מתלבשים ספירות הנצח הוד ויסוד של אמא בפרצוף זעיר אנפין, כאשר ספירות הנצח הוד ויסוד של אבא מתלבשים בתוך פרצוף אמא, למרות שישנם שלבים שמספירות המלכות של אבא ואמא נבנים הפרצופים ישראל סבא ותבונה ואז נה"י של ישסו"ת מתלבש בז"א.

מקורות

פרצופי או"א [מפתח קי ועד לפתח קיד מבאר הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) עניינים שונים השייכים לפרצופים אבא ואמא].
הארת יסוד עתיק - שורש או"א [עתיק, הוא הפרצוף עתיק יומין שמהווה באופן כללי את החצי העליון של ספירת הכתר].
לפי סדר ההשתלשלות - יסוד [ספירת היסוד] דעתיק כלה בחזה דא"א, ומשם יוצאים בגילוי החסדים והגבורות שלו.
אחר כך [לאחר ההשתלשלות ממנה יוצאים החסדים והגבורות דעתיק] משם נבנים אבא ואימא, ישראל סבא ותבונה.
אך בסדר ההתלבשות - יסוד דעתיק כלה ביסוד דא"א [ספירת היסוד של פרצוף עתיק יומין מסתיים בספירת היסוד דא"א].
אחר שנתבאר א"א ועניניו, נבוא לבאר או"א, ובתחילה נבאר שרשם [כאן מבאר את השורש של הפרצופים או"א].
א. לפי סדר ההשתלשלות - יסוד דעתיק כלה בחזה דא"א, זה פשוט, לפי השיעורים של הפרקים כידוע [בדוגמת פרקי זרועות האדם].
ב. ומשם [ממקום החזה של א"א] יוצאים בגילוי החסדים והגבורות שלו, כי כל הפרצופים - הדעת שלהם מתפשט בגופם, ונכלל ביסודם, ומאיר לחוץ, כי דעת - עיקר ההנהגה שצריך להתפשט כך, כדלקמן במקומו.
ג. אחר כך משם נבנים אבא ואימא, ישראל סבא ותבונה, חכמה ובינה דאצילות, כשבאים ליעשות פרצופים, מקבלים הארה מן החסדים ומן הגבורות האלה, להיות מקומם באילן כנגדם, לפי שהם מלבישים את הזרועות עד הטבור. ומכחם מתחלקים לד' פרצופים, כמבואר במקומו.
ד. אך בסדר ההתלבשות - יסוד דעתיק כלה ביסוד דא"א, לא יקשה לך ענין התלבשות עתיק בא"א - שאינו כך, כי הוא בסדר אחר, לפי ההקדמה שהקדמנו במאמר הקודם לזה. *

* ספר קל"ח פתחי חכמה - פתח קי
זעיר אנפין

עניין ההטבה הוא סיבת הבריאה, על כן עם הזמן העולם מגיע וקרב אל סיום תיקונו, אך בינתיים ההנהגה היא הנהגת ז"א. זעיר אנפין הוא אף קצר בתרגומו, היינו חוקי השכר ועונש הפועלים באופן מיידי על פי פעולות האדם, פרצוף זעיר אנפין יונק מפרצוף אמא שהיא השורש של הדינים למרות שהיא עצמה אינה דין. כל עניין ההנהגה הזו היא בסודות דמות האדם הן מבחינת מראיתו והן מבחינת אופיו, כמו שחסד זרוע ימין וכדומה.
כיוון שההנהגה היא בסוד דמות אדם, הרי שחכמת הקבלה מדברת תדיר בגדרים אנושיים, כגון איברי האדם, התנועות שעושה בגופו וכמו כן בכל צורות ההנהגות שמנהיג האדם את עצמו בכח זכות הבחירה החופשית. המידות הכלליות הם שלוש, מידת החסד המושלם, מידת הדין, מידת הרחמים, ראשי התיבות שלהם : חד"ר. חוקי המשפט על כל הדרכים של המשפט, הוא העניין של פרצוף זעיר אנפין וניתן לחלק באופן כללי את החוקים לחד"ר. בכדי להבין את ענייני המשפט עם כל השלבים השונים, כלומר אם הוא משפט קשה או אם הוא ממותק, יש להבין תחילה שכל העניינים הללו תלויים בעוצמות של ההשפעה של הפרצופים אבא ואמא על ז"א.
אם כן, פרצוף זעיר אנפין הוא הנהגת המשפט, פרצוף הבנוי מהספירות הכלליות : חסד גבורה תפארת נצח הוד ויסוד, הספירות נצח הוד ויסוד מתאמות בין הנהגת החד"ר לאדם. מכיוון שפרצוף זעיר אנפין בנוי משש ספירות הוא קרוי גם ו' קצוות, היינו כל אחת מהספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד ויסוד מהווה קצה אחד של ז"א, זאת כיוון שספירה אחת מאלו הספירות אינה יכולה להוות הנהגה שלימה בפני עצמה אלא רק תוך שיתוף פעולה בין הו' קצוות.
פרצוף אריך אנפין מתלבש בתוך ז"א כמעין הנהגה מוסתרת המשתתפת בכל אירוע, בכל תגובת ז"א על מעשי בני האדם, בכדי לכוונן את האדם לתיקונו, אך עושה זאת באופן נסתר מעין האדם. כאשר ז"א פועל בשבע ספירות התחתונות (ז"ת – ז' תחתונות) הוא נקרא שהוא בקטנות. על ידי הפרצופים אבא ואמא מגיע פרצוף זעיר אנפין למצב של גדלות, כמו אבא ואמא אשר מגדלים את ילדם, כך גם פרצוף זעיר אנפין מתגדל באמצעות או"א ואז יכול לפעול בכל עשר ספירותיו כאשר שלושת הספירות הראשונות שלו (חב"ד) קרויות המוחין שלו.

מקורות

המוחין דז"א הוא מה שאו"א מתרכבים בו, ומנהיגים אותו. והם בסוד חד"ר [חסד דין ורחמים], כי זה כל סיבוב ההנהגה. ולפי כח המוחין - כך הוא כח הגוף כולו. והכתר - בסוד א"א.
חלקי המאמר הזה ב'. ח"א, המוחין דז"א, והוא מה הם המוחין. ח"ב, ולפי כח המוחין, והיינו איך הגוף מתנהג לגמרי אחר המוחין.
חלק א:
א. המוחין דז"א, כי שורש הז"א הוא ו"ק, וזהו בבחינת ענינו, שהוא להיות שורש לבריות העולם, לקיימם ולהנהיגם. כל זה הוא רק בסוד ו"ק. אך המוחין נמצאים בו בסוד מה שאו"א מתרכבים בו. וזהו:
ב. הוא מה שאו"א מתרכבים בו, המוחין הם חב"ד שבו, אור פנימיות שבו, כמפורש במקומו. אך ענינם הוא ההרכבה הזאת שאו"א מתרכבים בז"א, בסוד ההנהגה השלמה כראוי, והיינו חד"ר. וזהו:
ג. ומנהיגים אותו, לפי מה שיש בחינה זאת שאו"א מנהיגים את הז"א - יש ספירות אלה בו, שהם חב"ד, שסודם הרכבה הזאת כנ"ל.
ד. והם בסוד חד"ר, כיון שחג"ת נה"י הם בסוד חד"ר - גם מה שמנהיגים אותם הוא כך.
ה. כי זה כל סיבוב ההנהגה, שלכן ז"א עצמו בסוד חד"ר, והנהגת ז"א גם כן כך, לפי שזהו מה שצריך לכל הסיבוב [היינו כמו שא"א רחמים גמורים, או"א בבחינת חסד גמור לעומת ז"א שהוא דין לעומת הג"ר].
חלק ב:
א. ולפי כח המוחין, זה סוד המוחין דקטנות וגדלות, או העליות [שז"א עולה בסוד העיבור], שהוא מה שהרכבה והנהגה זאת עשוים בכח פחות או יותר [ההרכבה של או"א בז"א וההנהגה שלהם אותו].
ב. כך הוא כח הגוף כולו, היינו כי כל כח ז"א - מאו"א. כפי הכח שהם פועלים בו - כך הוא מתחזק.
ג. והכתר - בסוד א"א, כמו שהמוחין הם סוד מה שאו"א מנהיגים את הז"א, הכתר הוא מה שא"א גם הוא נכנס להנהיג אותו [הכתר של ז"א המונהג ע"י א"א והמוחין שהם חב"ד מלבישים את נה"י דאו"א]. *

* ספר קל"ח פתחי חכמה - פתח קטז
נוקבא

הפרצוף הנקרא נוקבא או בקיצור נוק', בנוי מספירת המלכות הכללית של עולם האצילות [להלן מבואר עניין העולמות]. הנוקבא היא השורש של מקבלי ההנהגות של הבורא, היינו של הנבראים בכלל ושל ישראל בפרט. הנוקבא היא זו שקובעת את החוקים ואת הדרכים של מקבלי השפע, שאליהם מכוונים כל הדרכים של ההשפעה של פרצוף הנוקבא ועל כן נמצא שגם פרצוף זה היא אחת מהנהגות הבורא והיא זו המשגיחה על כלל הנבראים מקבלי השפע. הנוקבא מקבלת את השפע מפרצוף זעיר אנפין שהוא הזכר, אותו היא מלבישה מחציו ומטה, היינו מחציו התחתון מקבלת השפעתו. על פי ההכנה של פרצוף הנוקבא, כך היא מזדווגת עם ז"א ומקבלת השפעתו ומחלקת לברואים.
הכנת הנוקבא תלוי בברואים, במעשים רעים הם פוגמים בה עד לכדי מצב שאינה יכולה לקבל כלום וגורמים לפירוד בינה לז"א, אך במעשים טובים הם משלימים אותה עד לכדי מצב שמקבלת את מלוא השפע.
המושג "זיווג", הוא מתייחס בחכמת הקבלה לשיתוף פעולה בין שני כוחות שונים, שהם ספירות או פרצופים. על ידי הזיווג (חיבור הכוחות), יוצאת פעולה משותפת שהוא כח שלישי היכול להיות ספירה או פרצוף או שפע.
כאן אנו כבר מבחינים בבירור בעוצמה של האדם, שהוא נזר הבריאה, המובחר מכל הברואים, שהוא עצמו זה שיוצר את השפע או חוסר השפע. רצון הבורא הוא להיטיב, אך ההוצאה אל הפועל של זה הרצון תלוי בהכנת המקבלים. כמה שהמקבלים משלימים את עצמם יותר, כך הבורא יכול להוריד להם שפע יותר וכך הם מבצעים את רצונו להיטיב להם, הורדת השפע היא רצון הבורא וכך יוצא שהאדם הופך לשותף עם הבורא בתכלית הבריאה, זהו הסוד של הזיווג והוא הזכות של האדם לבצע את חפצו של בוראו לתת לו את ההטבה.

מקורות

נוקבא יש לה בנין בפני עצמו, אף על פי שזו"ן מתגדלים ביחד, ושהיא נמצאת בכל זמן עם הז"א, פירוש - בעיבור יניקה וגדלות [מתעברת בז"א ויונקת ממנו ובקבלת המוחין נקראת בגדלות], כל זה אינו לבנין שלה [לא לשלמותה], אלא צריך לה עוד בנין בפני עצמו, כי היותה עמו הוא לתיקון היותם מחוברים ונקשרים ביחד, וכמעט שעיקר תיקון הוא לו, ליעשות היא סוף שלו ושלמות ספירותיו. אך למה שצריך לה לפי ענינה בפרט, צריך לה בנין בפני עצמו, מב' טעמים, א' - שאין ענינה שוה לז"א כלל, וצריכים התיקונים לפי עניני האורות. ואין לומר שיבאו שניהם כאחד, כי אין זאת הכוונה, כי הכוונה היא שתהיה נקשרת עם הז"א, עד שבכל זמן מזמניו תהיה עמו. ונמצא שיש יחס וקשר שלה עם כל תיקוני הז"א. אך אם צריך אחר כך בנין פרטי לה לפי ענינה בהנהגה - זה אינו שייך ליעשות עמו ביחד, כי אין תועלת בזה, ואין שייכות לבניניה הפרטים עם זמניו אלה כלל. ב' - שעל כל פנים היא צריכה להבנות ממנו עצמו, וזה אחר שכבר נתקן הוא, ונעשה ראוי לבנות אותה. בסוד מוחיה, בסוד נה"י דז"א, שבונים אותה לפי הצריך לענינה. לפי מה שיש להם לתקן כל מדרגותיה, שאין הקבלה צריך שתהיה עם הז"א בענין זה, כי אדרבא, צריך שיהיה תיקון פרטי לפי הבנין שלה בפרט. אלה כחסדים ואלה כגבורות - זהו שהגבורות אינם מתפשטות אלא בקו אמצעי לבד, ובשאר הב' קוים מתפשטים החסדים. לפי מה שהיא צריכה להיות דין, אבל ממותק, כי באמת שני דברים אלה צריכים בנוקבא, להיות מנהגת הנהגתה כראוי, שתהיה דין, כי היא בסוד הנהגת הדין שצריך להיות בעולם, בסוד ב"ן, ובסוד הגבורות של דעת. אך צריכה מצד אחר להיות ממותקת בדיניה, כי הדין הקשה אינו הדין הראוי להנהיג העולם, כי הוא דין המחריב, אלא הדין המבוסם, זהו דין מתוק, שבו תלוי השמחה ותוקף התלהטות האהבה, כמפורש בכמה מקומות בזוהר ובתיקונים.
נוקבא יש לה בנין בפני עצמו, בסוד מוחיה, לפי מה שיש להם לתקן כל מדרגותיה, אלה בחסדים, ואלה בגבורות, לפי מה שהיא צריכה. שיוכל לקבל החסדים מן הז"א, כי אלה החסדים שניתנים לנוק' אינם אלא למתק דיניה [כי היא עצמה בבחינת דין], אך לא להנהיג בחסד, כי אין זה ענינה. אלא שהדין המתוק בטבעו, אדרבא, מבקש מיתוק החסד, והתחברו לו [שהנוק' חושקת להתחבר לז"א]. כי כל חסר מבקש להשתלם, ומי שהוא רעב מבקש לאכול. אבל כשמתקלקל הטבע הנכון, אז אינו נבקש עוד שלמות. והוא כענין החולים המואסים לאכול. כן הדין הקשה מתחשך מקטרוגי הס"א [סטרא אחרא], ואינו פונה לימתק. אבל המבוסם, אדרבא, פונה לימתק כנ"ל. ואז מקבל החסדים ממש, בסוד הזיווג, דהיינו המ"ד שלו. *

* ספר קל"ח פתחי חכמה - פתח קל

ארגון מבוא שערים ללימוד קבלת האר"י והרש"ש
ארגון מבוא שערים הנו המקום היחיד בו ניתן ללמוד קורסים בזרם המרכזי של הקבלה בעולם היהדות במהלך הדורות, דהיינו: ספר הזוהר, קבלת האר"י והרש"ש. אצלנו מושם דגש מעמיק על הבנת החומר התיאורטי, המורכב מאין כמותו, ולאחריו לומדים כיצד ליישם את הנלמד בבניית פנימיות נפשינו. מוגשת בזאת לאדם החפץ דעת אפשרות לרוות מן המתוקים, אם לא המתוק ביותר, מבין שיקויי התודעה. קישורים פנימיים עמוד הבית קורסים בקבלה ותוכנית לימודים שאלות נפוצות על קבלה מאמרים בקבלה ליצירת קשר
קישורים חיצוניים ספר פרדס רימונים לרמ"ק ספר עץ חיים שער הכוונות שיעורים מוקלטים מאת הרה"ג מרדכי עטייה ספרי קבלה מקוונים מאתר הלכה ברורה	היכרות עם חמשת הפרצופים מאת ירון בר-לב בכללות ההנהגה עשר הספירות בונים חמישה פרצופים : הכתר שפועל לבדו – פרצוף אריך אנפין, החכמה שפועל לבודו – פרצוף אבא, הבינה שפועלת לבדה – פרצוף אמא, ששה הקצוות שפועלים יחד שהם חג"ת נה"י – פרצוף זעיר אנפין, המלכות נעשית – פרצוף נוקבא. התחלקות נוספת, כאשר ספירת המלכות של אבא ואמא בפני עצמם הם נקראים פרצופי ישראל סבא ותבונה בהתאמה. אפשר יהיה להבחין בעוד חלוקה, שספירות המלכות של הפרצופים ישראל סבא ותבונה פועלים בפני עצמם הם נעשים לעוד שני פרצופים, שני הפרצופים האחרונים נקראים : ישראל סבא ותבונה שניים. בכל אופן, החלוקה המרכזית היא של חמשת הפרצופים אריך אנפין אבא ואמא זעיר אנפין ונוקבא, פרצופים נוספים בהם דנה חכמת הקבלה הם יעקב ולאה. בתחילה שולט אריך אנפין ומעביר מהארתו לאבא ואמא שמעבירים מהארתם לזעיר אנפין מימין ומשמאל והוא מקשר אותם ומשפיע במלכות. חמשת הפרצופים הם גם הקשורים לענייני הנשמה, ההקשר אל חלקי הנשמה הוא גם בחלוקה לשלושה זמנים שכנגד א"א או"א וזו"ן, שהם הזמן בהיות האדם בעולם הזה והזמן בעולם הבא וזמן תחיית המתים, זמן העולם הזה הוא הבחינה של הפרצופים של זעיר אנפין שהוא זמן קצר ונוקבא, הזמן של העולם הבא הוא הבחינה של הפרצופים אבא ואמא שהם הימין והשמאל לשכר ולעונש, הזמן של העתיד לבוא הוא זמן הנצחיות והוא הבחינה של א"א. להלן אבאר את חמשת הפרצופים העיקריים : אריך אנפין אם העולם היה צריך להיות מונהג על פי שכר ועונש בלבד, היה נחרב העולם כבר כמה פעמים ובטח שבימינו. לכן ישנה הנהגה אחת שכולה על פי מידת החסד והרחמים, כולה ברצון לעשות חסד ולהשפיע בכל דבר חסד. ההנהגה הזאת היא הקרויה אריך אנפין, העומדת תמיד להנהיג את העולם בכל הזמנים וללא שינוי. עניין הנהגת אריך אנפין, הוא או גילוי ההנהגה הזו או העלמות ההנהגה הזו וזאת מכיוון שגמילות חסד הוא בהעלם ואינו צריך להתגלות כיוון שאז נמצא שאין זה פעולת חסד מושלם ושיש כאן משהו כמו "אגו", ההעלם אומר שהפעולה היא בצמצום בכדי לספק את מה שצריך לקיום הבריאה למען לא יחרב העולם, היינו שפעולת האריך אנפין היא בהסתר מחשבת הבורא והיא פעולת חסד גמור ובזכות זה מתקיים העולם. יש ומידת הטוב הזה מתגלה אלינו, שההטבה במצב של גילוי ולא במצב של העלמה הקרוי הסתר פנים. צריך האדם לדעת, שראשית הרצון האלקי הוא להיטיב לברואיו, אך למען יוכל לתת הטבה מושלמת נתן את זכות הבחירה. כלומר שישנם דרכים מספר להטבה, הדרכים הללו הם ההשתלשלות של הפרצופים אבא ואמא (בקיצורם או"א) מאריך אנפין (בקיצורו א"א). הפרצוף אריך אנפין הוא הפרצוף הראשון והמרכזי ביותר בעולם האצילות, כיוון שהוא נבנה מספירת הכתר הכללית שהיא העליונה על כולם. מקורות א"א שורש כל הפרצופים [אריך אנפין, הוא הפרצוף העליון מתוך המערך של חמשת הפרצופים שהם א"א או"א זו"ן וכיוון שאו"א זו"ן הם השתלשלות שלו הרי הוא שורשם]. והוא שורש לכל שאר האצילות [להלן בהמשך ביאור מושגי העולמות], זהו ההפרש שבינו לשאר הפרצופים, שאר הפרצופים - כל אחד ענף בפני עצמו, אף על פי שיוצאים בהשתלשלות זה מזה, אינם ענפים באמת זה מזה. אלא כולם ענפים של א"א [כל הפרצופים המשתלשלים מפרצוף אריך אנפין, הם כמעין ענפים היוצאים ממנו]. ועל כן אינו נחשב כל כך עמהם, כי אינו בסוג אחד עמהם, אלא הוא השורש [והוא אינו ענף, אלא המקור], והם ענפיו. אך כשנדבר מכל האצילות, שורש וענפים [היינו השורש שהוא א"א והענפים שהם או"א זו"ן], אז נזכיר גם א"א. שכולם ענפים ממנו ממש, ולא בדרך ההשתלשלות לבד, כמו שאר ענפים זה לגבי זה, אלא ענפים ממש [ממש יוצאים ממנו]. והוא פועל פעולותיו על ידיהם [כי הם הרי הענפים שלו], כי ההנהגה כולה נשרשת בו [שהיא דרך ההטבה השלמה לברואים], אלא שלהתגלות מתחלק בד' פרצופים המלבישים אותו [שהם אבא ואמא, זעיר אנפין ונוקבא]. ותראה שעל כן א"א ארכו בכל העולם, וד' הפרצופים כולם מלבישים אותו [כמו בגדים המלבישים את גוף האדם]. פירוש - או"א עד הטבור, זו"ן מן הטבור ולמטה. הרי שכולם אינם אלא לבושים אליו, שכל לבוש מלביש איזה חלק ממנו לבד, עד שבין כולם מלבישים אותו. * * ספר קל"ח פתחי חכמה - פתח צ אבא ואמא בכדי לקבל את ההטבה השלימה יש צורך בחוקי משפט על כל חלקיו, זהו ההשתלשלות היוצאת כענפים מפרצוף אריך אנפין. המשפט עצמו על כל חלקיו הוא פרצוף זעיר אנפין ופרצוף הנוקבא היא השורש של המקבלים, כך שבה קבועים החוקים של דרכי ההנהגה שלנו, היינו הנוקבא מקבלת ופרצוף זעיר אנפין הוא העניין של ההשפעה. מה שנמצא בין פרצוף אריך אנפין לבין פרצופי זעיר אנפין והנוקבא, הם הפרצופים אבא ואמא. יוצא אם כן שהפרצופים אבא ואמא הם הסיבות אל ענייני המשפט, כיוון שפרצוף זעיר אנפין משתלשל מהם, הטעמים של המשפט נובעים מן הסבה של הבריאה שהיא להיטיב הטבה מושלמת והם נקבעים באבא ואמא באופן כזה שבפרצוף אבא נקבעים העניינים באופן כללי שזהו הבחינה של ספירת החכמה, כאשר אותם האופנים הכלליים נקבעים בהמשך לסיבת הבריאה שהיא ההטבה ואמא היא הפורטת לפרטים את האופנים הכלליים, דבר זה מובן מכך שפרצוף אבא ופרצוף אמא משתלשלים מא"א. המגמה העיקרית של הבריאה היא ההטבה וזהו עניין א"א, ההשתלשלות מא"א הוא אבא ואמא. אבא הוא הסיבה הכללית לזעיר אנפין ואמא היא הסיבה עם הפרטים של הסיבה הכללית, בדומה לזרע האב ורחם האם שהיא הסיבה המפורטת יותר והמוציאה אל הפועל. אבא ואמא הם פרצופים שנעשים מהחכמה והבינה הכלליים של עולם האצילות, הם אלו המולידים את פרצוף זעיר אנפין שהוא קרוי בן אליהם. אבא ואמא מתכננים את הדרכים של המשפט, הם אלו שנותנים את הטעמים למשפט. הם מובילים את זעיר אנפין ונוקבא בחכמה ובינה לקראת השלמות של סוף התיקון שמקסימום אורכו הוא ששת אלפים שנה. בכדי להנהיג בשלמות את פרצוף זעיר אנפין, אבא ואמא מתלבשים ספירות הנצח הוד ויסוד של אמא בפרצוף זעיר אנפין, כאשר ספירות הנצח הוד ויסוד של אבא מתלבשים בתוך פרצוף אמא, למרות שישנם שלבים שמספירות המלכות של אבא ואמא נבנים הפרצופים ישראל סבא ותבונה ואז נה"י של ישסו"ת מתלבש בז"א. מקורות פרצופי או"א [מפתח קי ועד לפתח קיד מבאר הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) עניינים שונים השייכים לפרצופים אבא ואמא]. הארת יסוד עתיק - שורש או"א [עתיק, הוא הפרצוף עתיק יומין שמהווה באופן כללי את החצי העליון של ספירת הכתר]. לפי סדר ההשתלשלות - יסוד [ספירת היסוד] דעתיק כלה בחזה דא"א, ומשם יוצאים בגילוי החסדים והגבורות שלו. אחר כך [לאחר ההשתלשלות ממנה יוצאים החסדים והגבורות דעתיק] משם נבנים אבא ואימא, ישראל סבא ותבונה. אך בסדר ההתלבשות - יסוד דעתיק כלה ביסוד דא"א [ספירת היסוד של פרצוף עתיק יומין מסתיים בספירת היסוד דא"א]. אחר שנתבאר א"א ועניניו, נבוא לבאר או"א, ובתחילה נבאר שרשם [כאן מבאר את השורש של הפרצופים או"א]. א. לפי סדר ההשתלשלות - יסוד דעתיק כלה בחזה דא"א, זה פשוט, לפי השיעורים של הפרקים כידוע [בדוגמת פרקי זרועות האדם]. ב. ומשם [ממקום החזה של א"א] יוצאים בגילוי החסדים והגבורות שלו, כי כל הפרצופים - הדעת שלהם מתפשט בגופם, ונכלל ביסודם, ומאיר לחוץ, כי דעת - עיקר ההנהגה שצריך להתפשט כך, כדלקמן במקומו. ג. אחר כך משם נבנים אבא ואימא, ישראל סבא ותבונה, חכמה ובינה דאצילות, כשבאים ליעשות פרצופים, מקבלים הארה מן החסדים ומן הגבורות האלה, להיות מקומם באילן כנגדם, לפי שהם מלבישים את הזרועות עד הטבור. ומכחם מתחלקים לד' פרצופים, כמבואר במקומו. ד. אך בסדר ההתלבשות - יסוד דעתיק כלה ביסוד דא"א, לא יקשה לך ענין התלבשות עתיק בא"א - שאינו כך, כי הוא בסדר אחר, לפי ההקדמה שהקדמנו במאמר הקודם לזה. * * ספר קל"ח פתחי חכמה - פתח קי זעיר אנפין עניין ההטבה הוא סיבת הבריאה, על כן עם הזמן העולם מגיע וקרב אל סיום תיקונו, אך בינתיים ההנהגה היא הנהגת ז"א. זעיר אנפין הוא אף קצר בתרגומו, היינו חוקי השכר ועונש הפועלים באופן מיידי על פי פעולות האדם, פרצוף זעיר אנפין יונק מפרצוף אמא שהיא השורש של הדינים למרות שהיא עצמה אינה דין. כל עניין ההנהגה הזו היא בסודות דמות האדם הן מבחינת מראיתו והן מבחינת אופיו, כמו שחסד זרוע ימין וכדומה. כיוון שההנהגה היא בסוד דמות אדם, הרי שחכמת הקבלה מדברת תדיר בגדרים אנושיים, כגון איברי האדם, התנועות שעושה בגופו וכמו כן בכל צורות ההנהגות שמנהיג האדם את עצמו בכח זכות הבחירה החופשית. המידות הכלליות הם שלוש, מידת החסד המושלם, מידת הדין, מידת הרחמים, ראשי התיבות שלהם : חד"ר. חוקי המשפט על כל הדרכים של המשפט, הוא העניין של פרצוף זעיר אנפין וניתן לחלק באופן כללי את החוקים לחד"ר. בכדי להבין את ענייני המשפט עם כל השלבים השונים, כלומר אם הוא משפט קשה או אם הוא ממותק, יש להבין תחילה שכל העניינים הללו תלויים בעוצמות של ההשפעה של הפרצופים אבא ואמא על ז"א. אם כן, פרצוף זעיר אנפין הוא הנהגת המשפט, פרצוף הבנוי מהספירות הכלליות : חסד גבורה תפארת נצח הוד ויסוד, הספירות נצח הוד ויסוד מתאמות בין הנהגת החד"ר לאדם. מכיוון שפרצוף זעיר אנפין בנוי משש ספירות הוא קרוי גם ו' קצוות, היינו כל אחת מהספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד ויסוד מהווה קצה אחד של ז"א, זאת כיוון שספירה אחת מאלו הספירות אינה יכולה להוות הנהגה שלימה בפני עצמה אלא רק תוך שיתוף פעולה בין הו' קצוות. פרצוף אריך אנפין מתלבש בתוך ז"א כמעין הנהגה מוסתרת המשתתפת בכל אירוע, בכל תגובת ז"א על מעשי בני האדם, בכדי לכוונן את האדם לתיקונו, אך עושה זאת באופן נסתר מעין האדם. כאשר ז"א פועל בשבע ספירות התחתונות (ז"ת – ז' תחתונות) הוא נקרא שהוא בקטנות. על ידי הפרצופים אבא ואמא מגיע פרצוף זעיר אנפין למצב של גדלות, כמו אבא ואמא אשר מגדלים את ילדם, כך גם פרצוף זעיר אנפין מתגדל באמצעות או"א ואז יכול לפעול בכל עשר ספירותיו כאשר שלושת הספירות הראשונות שלו (חב"ד) קרויות המוחין שלו. מקורות המוחין דז"א הוא מה שאו"א מתרכבים בו, ומנהיגים אותו. והם בסוד חד"ר [חסד דין ורחמים], כי זה כל סיבוב ההנהגה. ולפי כח המוחין - כך הוא כח הגוף כולו. והכתר - בסוד א"א. חלקי המאמר הזה ב'. ח"א, המוחין דז"א, והוא מה הם המוחין. ח"ב, ולפי כח המוחין, והיינו איך הגוף מתנהג לגמרי אחר המוחין. חלק א: א. המוחין דז"א, כי שורש הז"א הוא ו"ק, וזהו בבחינת ענינו, שהוא להיות שורש לבריות העולם, לקיימם ולהנהיגם. כל זה הוא רק בסוד ו"ק. אך המוחין נמצאים בו בסוד מה שאו"א מתרכבים בו. וזהו: ב. הוא מה שאו"א מתרכבים בו, המוחין הם חב"ד שבו, אור פנימיות שבו, כמפורש במקומו. אך ענינם הוא ההרכבה הזאת שאו"א מתרכבים בז"א, בסוד ההנהגה השלמה כראוי, והיינו חד"ר. וזהו: ג. ומנהיגים אותו, לפי מה שיש בחינה זאת שאו"א מנהיגים את הז"א - יש ספירות אלה בו, שהם חב"ד, שסודם הרכבה הזאת כנ"ל. ד. והם בסוד חד"ר, כיון שחג"ת נה"י הם בסוד חד"ר - גם מה שמנהיגים אותם הוא כך. ה. כי זה כל סיבוב ההנהגה, שלכן ז"א עצמו בסוד חד"ר, והנהגת ז"א גם כן כך, לפי שזהו מה שצריך לכל הסיבוב [היינו כמו שא"א רחמים גמורים, או"א בבחינת חסד גמור לעומת ז"א שהוא דין לעומת הג"ר]. חלק ב: א. ולפי כח המוחין, זה סוד המוחין דקטנות וגדלות, או העליות [שז"א עולה בסוד העיבור], שהוא מה שהרכבה והנהגה זאת עשוים בכח פחות או יותר [ההרכבה של או"א בז"א וההנהגה שלהם אותו]. ב. כך הוא כח הגוף כולו, היינו כי כל כח ז"א - מאו"א. כפי הכח שהם פועלים בו - כך הוא מתחזק. ג. והכתר - בסוד א"א, כמו שהמוחין הם סוד מה שאו"א מנהיגים את הז"א, הכתר הוא מה שא"א גם הוא נכנס להנהיג אותו [הכתר של ז"א המונהג ע"י א"א והמוחין שהם חב"ד מלבישים את נה"י דאו"א]. * * ספר קל"ח פתחי חכמה - פתח קטז נוקבא הפרצוף הנקרא נוקבא או בקיצור נוק', בנוי מספירת המלכות הכללית של עולם האצילות [להלן מבואר עניין העולמות]. הנוקבא היא השורש של מקבלי ההנהגות של הבורא, היינו של הנבראים בכלל ושל ישראל בפרט. הנוקבא היא זו שקובעת את החוקים ואת הדרכים של מקבלי השפע, שאליהם מכוונים כל הדרכים של ההשפעה של פרצוף הנוקבא ועל כן נמצא שגם פרצוף זה היא אחת מהנהגות הבורא והיא זו המשגיחה על כלל הנבראים מקבלי השפע. הנוקבא מקבלת את השפע מפרצוף זעיר אנפין שהוא הזכר, אותו היא מלבישה מחציו ומטה, היינו מחציו התחתון מקבלת השפעתו. על פי ההכנה של פרצוף הנוקבא, כך היא מזדווגת עם ז"א ומקבלת השפעתו ומחלקת לברואים. הכנת הנוקבא תלוי בברואים, במעשים רעים הם פוגמים בה עד לכדי מצב שאינה יכולה לקבל כלום וגורמים לפירוד בינה לז"א, אך במעשים טובים הם משלימים אותה עד לכדי מצב שמקבלת את מלוא השפע. המושג "זיווג", הוא מתייחס בחכמת הקבלה לשיתוף פעולה בין שני כוחות שונים, שהם ספירות או פרצופים. על ידי הזיווג (חיבור הכוחות), יוצאת פעולה משותפת שהוא כח שלישי היכול להיות ספירה או פרצוף או שפע. כאן אנו כבר מבחינים בבירור בעוצמה של האדם, שהוא נזר הבריאה, המובחר מכל הברואים, שהוא עצמו זה שיוצר את השפע או חוסר השפע. רצון הבורא הוא להיטיב, אך ההוצאה אל הפועל של זה הרצון תלוי בהכנת המקבלים. כמה שהמקבלים משלימים את עצמם יותר, כך הבורא יכול להוריד להם שפע יותר וכך הם מבצעים את רצונו להיטיב להם, הורדת השפע היא רצון הבורא וכך יוצא שהאדם הופך לשותף עם הבורא בתכלית הבריאה, זהו הסוד של הזיווג והוא הזכות של האדם לבצע את חפצו של בוראו לתת לו את ההטבה. מקורות נוקבא יש לה בנין בפני עצמו, אף על פי שזו"ן מתגדלים ביחד, ושהיא נמצאת בכל זמן עם הז"א, פירוש - בעיבור יניקה וגדלות [מתעברת בז"א ויונקת ממנו ובקבלת המוחין נקראת בגדלות], כל זה אינו לבנין שלה [לא לשלמותה], אלא צריך לה עוד בנין בפני עצמו, כי היותה עמו הוא לתיקון היותם מחוברים ונקשרים ביחד, וכמעט שעיקר תיקון הוא לו, ליעשות היא סוף שלו ושלמות ספירותיו. אך למה שצריך לה לפי ענינה בפרט, צריך לה בנין בפני עצמו, מב' טעמים, א' - שאין ענינה שוה לז"א כלל, וצריכים התיקונים לפי עניני האורות. ואין לומר שיבאו שניהם כאחד, כי אין זאת הכוונה, כי הכוונה היא שתהיה נקשרת עם הז"א, עד שבכל זמן מזמניו תהיה עמו. ונמצא שיש יחס וקשר שלה עם כל תיקוני הז"א. אך אם צריך אחר כך בנין פרטי לה לפי ענינה בהנהגה - זה אינו שייך ליעשות עמו ביחד, כי אין תועלת בזה, ואין שייכות לבניניה הפרטים עם זמניו אלה כלל. ב' - שעל כל פנים היא צריכה להבנות ממנו עצמו, וזה אחר שכבר נתקן הוא, ונעשה ראוי לבנות אותה. בסוד מוחיה, בסוד נה"י דז"א, שבונים אותה לפי הצריך לענינה. לפי מה שיש להם לתקן כל מדרגותיה, שאין הקבלה צריך שתהיה עם הז"א בענין זה, כי אדרבא, צריך שיהיה תיקון פרטי לפי הבנין שלה בפרט. אלה כחסדים ואלה כגבורות - זהו שהגבורות אינם מתפשטות אלא בקו אמצעי לבד, ובשאר הב' קוים מתפשטים החסדים. לפי מה שהיא צריכה להיות דין, אבל ממותק, כי באמת שני דברים אלה צריכים בנוקבא, להיות מנהגת הנהגתה כראוי, שתהיה דין, כי היא בסוד הנהגת הדין שצריך להיות בעולם, בסוד ב"ן, ובסוד הגבורות של דעת. אך צריכה מצד אחר להיות ממותקת בדיניה, כי הדין הקשה אינו הדין הראוי להנהיג העולם, כי הוא דין המחריב, אלא הדין המבוסם, זהו דין מתוק, שבו תלוי השמחה ותוקף התלהטות האהבה, כמפורש בכמה מקומות בזוהר ובתיקונים. נוקבא יש לה בנין בפני עצמו, בסוד מוחיה, לפי מה שיש להם לתקן כל מדרגותיה, אלה בחסדים, ואלה בגבורות, לפי מה שהיא צריכה. שיוכל לקבל החסדים מן הז"א, כי אלה החסדים שניתנים לנוק' אינם אלא למתק דיניה [כי היא עצמה בבחינת דין], אך לא להנהיג בחסד, כי אין זה ענינה. אלא שהדין המתוק בטבעו, אדרבא, מבקש מיתוק החסד, והתחברו לו [שהנוק' חושקת להתחבר לז"א]. כי כל חסר מבקש להשתלם, ומי שהוא רעב מבקש לאכול. אבל כשמתקלקל הטבע הנכון, אז אינו נבקש עוד שלמות. והוא כענין החולים המואסים לאכול. כן הדין הקשה מתחשך מקטרוגי הס"א [סטרא אחרא], ואינו פונה לימתק. אבל המבוסם, אדרבא, פונה לימתק כנ"ל. ואז מקבל החסדים ממש, בסוד הזיווג, דהיינו המ"ד שלו. * * ספר קל"ח פתחי חכמה - פתח קל

ארגון מבוא שערים ללימוד קבלת האר"י והרש"ש